דניאל פלדהקר / חלל סיפי
אוצרת: ורד חדאד
המיצבים של דניאל פלדהקר תלויי חלל. פלדהקר "משתלטת", מתערבת, משבשת ויוצרת מרחב חזותי חדש, תוך שימוש בחומרים פלסטיים, קשים או רכים וגמישים.
בתהליך של פלדהקר אפשר לראות תחבירים גיאומטרים וחומריים – כמו השימוש בחוטי חשמל ופלסטיק; נורות לד, וחומרי רדי מייד שאספה. את מעשה הציור פלדהקר מתרגמת כאובייקטים תלת מימדיים, שקופים או שקופים למחצה. ציור- אובייקט בו ממקמת פלדהקר את הצופה בתוך גוף העבודה, תוך כדי הצבת האלמנטים הציורים, והתייחסות למרחק ביניהם. כמו כן, בודקת פלדהקר את היחסים בין אטום לשקוף, בין רב שכבתיות לאינפורמציה ויזואלית המייצרת סופרפוזיציות ציוריות אותן היא בוחנת ומציגה, תוך שהדימוי מוסתר חלקית וחלקים אחרים ממנו נותרים גלויים.
האובייקטים עצמם כמו תהליך יצירתם מגלמים חיבור של חומרים זמינים ושגרתיים שנמשו מאפרוריות היום-יום הפונקציונאלית ואורגנו מחדש לכדי שפה חזותית המדמה נופים ארכיטקטוניים קונספטואליים.
יריעות פלסטיק הופכים למצע עליו מציירת פלדהקר, היא מזריקה את הצבע, נותנת לו לזרום בעורקי היריעה תוך כדי שהיא שומרת על השקיפות. אותה שקיפות ה "החושפת״ את השלבים בתהליך העבודה, כציור המגלה את אחוריו. עבור פלדהקר, השקיפות מסגירה את מה שמתרחש "מאחורי הקלעים" שבתהליך העבודה, היא זו המאפשרת לאלמנטים המצוירים "לרחף" וכמעט "להשתחרר" אל החלל.
השימוש בצבעוניות מצומצמת, שחור, אדום, כחול וצהוב מתייחסת לצבעוניות המונדריאנית אבל בכללותה מתכתבת עם הגיאומטריה המופשטת של קנדינסקי והשפעות ממרחבים ארכיטקטוניים.
גם בעבודת הוידאו ניגשת פלדהקר כאל אובייקט. החוץ כמו הפנים מקבל טיפול, ומאפשר את החיבור בין האובייקטים ויריעות הפצפצים. הניגודיות והקשר שבין היצירות בחלל מבטאות את היחסים בין אובייקטים בחלל. הטקסטורה עמלנית, החומרי והתוכני הופך לכיסוי אותו מלבישה פלדהקר, העיניים מביטות מבעד לכיסוי, הופכת את הצופה לאובייקט.
עבודת הוידאו של פלדהקר מישירה מבט, בוחנת את הצופה, מצופה/ הסובייקט, היא הופכת אותו/ה לאוביקט עצמו, העינים גלויות החוויה של האישה האנונימיות מכוסה כולה ביריעת בד שחורה, מושג החופש ריתק את פלדהקר, מצד אחד הבורקה המכסה את האישה, מעלימה אותה, מסתירה אותה מעיני כל, מצד שני מאפשרת את החופש ללבוש מה שהיא רוצה מתחת, רחוקה מעיינים צופות. הערום מעורר גם תחושה של שקיפיות, גם שם הצופה בעוברו הופך להיות חלק מהמייצב, בין העבודות הופך לעוד סוג צבע שאפשר לראות דרכו וממנו.